הסיפור שלי ושל לורד הוא לא סיפור רגיל בין בעלים לכלב. לורד הגיע לחיי בגיל מבוגר יחסית, בן 5, אחרי שהמשפחה הקודמת שלו החליטה לוותר עליו. עבור כלב בגיל כזה, אובדן הבית הוא משבר אמיתי. הוא הגיע אלי מבולבל, חסר אמון, וכמי שאיבד את אמינות באנשים.

אני לא ראיתי בו בעיות. ראיתי בו נשמה שזקוקה למנהיג ולחבר. לא ויתרתי עליו לרגע. תהליך השיקום שלנו היה ארוך ודרש המון סבלנות, אבל התוצאה הייתה שווה . היום, לורד הוא לא רק הכלב שלי – הוא האח הקטן שלי, השותף המלא שלי לדרך, וההוכחה הניצחת לכך שעם הגישה הנכונה, אפשר לבנות יחס חזק עם כל כלב.